מספיק עם האשמה: איך “סולמות מדורגים” יעזרו לכם לחיות בשלום עם עצמכם?
מה זה הרעיון הזה? איך זה קשור לחיי לרצונות ולהתנהגויות שלי?
מזה זמן רב מעסיקה אותי תחושת אשמה הקיימת אצל רובנו ברמות שנות של עוצמה ונובעת ממהלך החיים העובר מגיל ינקות ואל בגרות, התבגרות, גיל העמידה ואל זקנה.
לסביבה השפעה רבה על התנהגויות, תגובות, הרגלי ודפוסי חיים, חלקם במודע, תחת שליטה וכוונה טובה וחלקם בשליטה ובמודעות חלקית, וגם כאלו הנכפים עלינו בשניות אקראיות שאנו בהכרה חלקית עקב כאב או אובדן גופני או נפשי, תוך השתלטות רובוטית של הדעת – מיינד והגוף, כמו גם ולא פחות מכך הרגלי עבר או התנהגויות ששכפלנו בבית הילדות או מסביבת החיים, כהתנהגויות מתקיימות זה שנים רבות.
אנו חיים בעולם דואלי, הדוגמאות לכך רבות ונגזרות מהשפה המדוברת המעצבת את חיינו ואת תפיסות עולמנו, את המחשבות, את הלך הרוח וההבנה האישית שלנו.
לדוגמא: זה או זה, אני – הוא, טוב – רע, שחור – לבן, רוצה – לא רוצה, מצליח – נכשל, נכון – לא נכון, צודק – לא צודק, רזה – שמן, חכם – טיפש, יפה – מכוער, חיובי – שלילי, עשיר – עני.
נתבונן לרגע על המחשב הנמצא כמעט בכל מקום בחיינו, גם הוא מתנהל בעזרת עקרונות של פתוח – סגור, דואליות במיטבה.
חוסר עשייה, התמהמהות, דחיינות הם מציאות חיים, כזו השונה מאחד לאחר, אך אנו ברוב המקרים, כהרגל מחשבתי והתנהגותי, רואים בהן סוג של כישלון המביא תחושה שאינה טובה, אשמה, התכנסות, צורך להסביר, לתרץ ואולי גם יותר מכך.
כישלון מביא תחושת אשמה, בושה, התכנסות, הימנעות, צמצום, אלו הן שפת הגוף, אלו מניעות מחשבות שהן שפת המוח המייצרות כימיקלי מוח – הורמונים של סכנה, אשמה, פחד והתמודדות אוטומטית איתן, תקוף, ברח, הסתתר, זאת אבולוציה, המוח ההישרדותי, הוא חזק מאיתנו.
כישלון כרוך בתגובה בדרך כלל מכאיבה ויתכן גם כאיום קיומי, אלא שהגוף אינו יודע באם האיום אמיתי, ממשי, כאן ועכשיו או מקורו במחשבה וזיהוי מוטעה של המציאות.
בראיה והבנה דואלית – דו ערכית, זאת הנכפית עלינו, יש הצלחה או כישלון, הצלחה המביאה רווחה, או כישלון המביא אשמה, ענישה לה מחיר גופני של מתח, סטרס וההשפעות הגופניות והמנטאליות הנגרמת.
כאן מקומו של רעיון הסולמות המדורגים, אין במעשים שלנו כישלון כמו שאין בהם הצלחה, אלא תוצאה רצויה ההולכת ומשתפרת עוד ועוד לאורך סולם מדורג של אפשרויות, ובצידו האחר, תוצאה שאיננה רצויה אך לה המשכיות מוגבלת, כדרכו של הגיון בריא ומודעות.
כאשר נאמץ נקודת מבט זאת אנו שולפים החוצה מחיינו את מנגנון האשמה ואת המחיר הבריאותי המשולם ללא ענישה מתח, סטרס ריקוד הורמונים של גלוקוז בדם, אינסולין, אדרנלין, תקוף, ברח, הסתתר, אכילה כפיצוי חסרת שליטה, צורך במתוקים, המגלשה אל סוכרים, פחמימות ועמילנים, היקפים נדיבים, קשיים בריאותיים וחברתיים, ערך עצמי האובד לנו יותר ויותר.
